רשומות
לדברי תנועת "מטות ערים", יש לעוולות מתקופת השואה השלכות על הטיפול בתביעות מקרקעין ביהודה ושומרון
תנועת מטות ערים פנתה היום לשר לעניינים אסטרטגיים מר משה-בוגי יעלון וביקשה שדיני המקרקעין ביהודה ושומרון ייבחנו מחדש גם לאור לקחי השואה.
לדברי מטות ערים, ישנו ביהודה ושומרון "טרנד משפטי" לפיו מאפשרים לערבים לתבוע סילוק יהודים מקרקעות, על סמך זכויות נטענות של אותם ערבים בקרקע מלפני שנת 1967 כלומר לפני למעלה מ-40 שנה. התביעות של הערבים זוכה למימון ותמיכה מוסרית, דווקא מצד ממשלות באירפה, באמצעות תנועות שמאל בישראל. לדברי מטות ערים, זוהי צביעות מצד אירפה מפני שאירפה לא פיצתה את נפגעי השואה באשר למקרקעין שנלקח מהם, ובוודאי שלא חלמה להחזיר את המקרקעין בפועל.
"רצוננו לבקש שהטרנד הזה ייבחן מחדש על פי מה שידוע על טיפול מקביל בזכויות מקרקעין של יהודים באירפה שהם יותר זכאים מאשר ערביי יהודה ושומרון לצדק ולא פחות זכאים" כתבה תנועת מטות ערים לשר. "תביעות המקרקעין של קרבנות השואה לא זכו באפילו מקצת מן היחס שתובעות מדינות אירפה מצה"ל, עבור ערביי יהודה ושומרון, ולכן, לטעמנו, אין שום הצדקה לבצע פינוי אלים של מתיישבים יהודיים מקרקעות ערביות על פי הנטען, אלא אם וכאשר, בעתיד הרחוק, יתנדבו מדינות אירפה להגיע לרמת הצדק שנדרשת מאיתנו, אצלם בבית - בכל הנוגע לרכושם של קרבנות השואה."
באשר לטענה אפשרית כי קרבנות השואה דווקא כן "זכו" לפיצויים ע"י גרמניה, ולכן אולי יש הצדקה להיענות לתביעות אירפה והשמאל הקיצוני לפנות כל יהודי שפוגע על פי הנטען ב"זכויות פרטיות" נטענות של ערבים, מדגישה תנועת מטות ערים 3 "עובדות יסוד":
"ראשית, הפיצויים ששולמו היו פיצויים על סבל ולא פיצוי משפטי על מקרקעין בבעלות פרטית. שנית, במקרים שבהם יהודים בעלי קרקע דרשו את רכושם חזרה, פתאום הסתבר שנכון וראוי גם להתחשב במי שמשתמש בקרקע כעת כלומר מאז השואה. שלישית, הפיצויים המעטים ששולמו, דווקא מוכיחים, כי בעיני אירפה עצמה והעולם, אם יש מקרקעין שהוכח שיש לו בעלים קודמים, הפתרון הרצוי עשוי להיות פיצוי ולא נישול כוחני של המשתמשים בקרקע, זאת - שוב לדעת אירפה עצמה - אפילו במציאות של השואה שבה נעשה עוול נורא ואיום לבעלי הקרקע האמיתיים.
"לדעתנו, התשובה המשפטית של צה"ל לאותן דרישות נתמכות-אירפה, לנישול מתיישבים מקרקעות ביהודה ושומרון, לא צריכה להיות היענות לדרישה לנשל את אותם מתיישבים מן הקרקע אותם עיבדו, כפי שקרה רק לאחרונה בכרם בסוסיא. התשובה צריכה להיות: (א) ישראל מוכנה לשקול פיצויים כספיים על קרקע ערבית פרטית נטענת מלפני מלחמות ישראל, אך לא נישול מתיישבים מקרקעות טרשים שלא עובדו במשך עשרות בשנים או בכלל (ב) בבוא הזמן, במסגרת הסדר הקבע, ישראל תעלה את השאלה האם פיצויים מסוג זה צריכים להיות משולמים על-ידה או על ידי מי שיזם את המלחמות נגד ישראל והעם היהודי שגרמו להתסלקותם של אותם ערבים; (ג) תשלום פיצויים על מקרקעין ששייך על פי הנטען לערבים, ייבדק בכפוף לתשלום פיצויים ע"י האומה הערבית בגין זכויות שהיא הפרה, כגון הזכות לחיים ובטחון שהופרו ע"י מיזם הטרור של האומה הערבית כלפי ישראל והעם היהודי. (ד) ההתיחסות של ישראל לטענות על קרקע מצד פלשתינים, תיקבע בין היתר בתשומת לב להתיחסות של אירפה לטענות מוצדקות בהרבה של מליוני קרבנות השואה, ישראל לא תסכים להיות הצדיקה היחידה במשפחת העמים בעוד זכויות העם היהודי ממשיכות להיות נרמסות באירפה ובמקומות נוספים בעולם."
"בנוסף, אנו קוראים לממשלת ישראל למנוע, באמצעות חקיקה, מצב שבו האיחוד אירפה מממנת תביעות מקרקעין של ערבים נגד מתיישבים יהודים, לפחות עד אשר אירפה תנקוט בצעדים הדרושים כדי להשיב מקרקעין לנפגעי שואה, או לפחות לפצות באופן מלא. מי שגר בבית מזכוכית, אל לו למממן זריקת אבנים לביתנו שלנו. כספי המימון האירופיות לתביעות הערביות, שייכים בדין לנפגעי השואה באירפה שרכושם הדלא-ניידי נלקח מהם."
"לסיכום - לצערנו, המדינה עד עתה התיחסה לנסיונות לגרום לפינוי אלים של יהודים באיו"ש, כדוגמת הכרם בסוסיא רק לאחרונה, כאילו מדובר בעוד תביעת מקרקעין מוניציפלית רגילה. אין זה המצב, מדובר בצדק בין עמים, יש לדבר השלכות מדיניות אסטרטגיות, אין לאפשר לעמי אירפה, במיוחד, לנקוט בסטנדרט כפול מביש ולדרוש "צדק" עבור ערבים, כשהיא אינה מוכנה להעניק את אותו הצדק -- לפחות!! -- לקרבנותיו של השואה שאירפה המיטה על עם ישראל על לא עוול בכפה."
אסמכתאות בדבר היעדר הטיפול האירופי ברכוש דלא-ניידי של נפגעי שואה:
Guidelines and Best Practices for the Restitution and Compensation - 2010
http://www.shoahlegacy.org/pdf/Guidelines%20and%20Best%20Practices%20for%20the%20Restitution%20and%20Compensation%20of%20Immovable%20Property_09062010.pdf