מטות ערים: ההפגנה הערב נועדה להסיח את הדעת מקריסה מדינית-בטחונית אפשרית
ההפגנה הערב נועדה להסיח את הדעת מהחדשות האמיתיות שהן האפשרות לקריסה מדינית-בטחונית של ישראל.
ברור שאין כל חדש במצב החברתי-כלכלי אשר קיים תחת כל הממשלות. העובדה שמעוררים את המחאה רק כשהימין בשלטון ולא כשהשמאל בשלטון, מוכיחה שדפני ליף כלל לא מתנגדת לטייקונים (אדרבא מי שמסוגל לממן לה הפגנה כל כך גדולה ויקרה הם רק טייקונים). אלא, כידוע מעברה, דפני ליף מתנגדת להשקפת העולם הלאומית (כלשונה "הכיבוש"). כדי להצליח בכך היא מנצלת את העובדה שכולנו נשמח אם כסף ודירות יפלו עלינו מהשמים כמו גשם, מה לעשות שהחלום התמים הזה אינו מציאותי.
יש לשים לב במיוחד לאכזבת המארגנים מאי-הגעה של הציבור הלאומי והציבור הדתי (מה שמכונה בפי המפגינים "המתנחלים והחרדים"), לרבות הנסיון הפתטי לשדר "שירים דתיים" בהפגנה. יש להעריך מאד את הציבור הפשוט והחכם, שהבין אינסטינקטיבית שתופעת דפני ליף מסוכנת ומבוססת על שקר, ונמנע מלתת לה יד.
למי שמעוניין לנהוג באחריות, אנו מצביעים על המחדלים המדיניים-בטחוניים הדחופים הדורשים טיפול ישראלי-ממשלתי מיידי, בדחיפות רבה יותר מאשר לברבורים הלא-מעשיים של דפני ליף.
המחדלים המדיניים-בטחוניים כוללים, על פי הערכות, לפחות 10 מחדלים חמורים ודחופים כדלקמן:
א. אי-תמיכה בסקנציות הכלכליות שהקונגרס האמריקני מנסה להטיל על הפלשתינים אם יקימו מדינת טרור באמצעות האו"ם.
ב. אי-תמיכה במהלך החדש בקונגרס האמריקני להפסיק לממן גופים אנטי-ישראליים באו"ם.
ג. אי-השקת מהלך סיפוח חד-צדדי בספטמבר, כמענה למהלך החד-צדדי הפלשתיני באותו מועד.
ד. רוה"מ שוקל הענקת הכרה ישראלית, למדינה הפלשתינית המסוכנת החדשה שמנסה לקום.
ה. מתן דירקטיבה מדינית לצה"ל לטובת הקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון כולל בגוש נתב"ג.
ו. תכנית צה"לית להכנסת חמושים פלשתיניים לאותם איזורים הנמצאים באחריות בטחונית ישראלית מלאה.
ז. על פי אזהרת יו"ר הקואליציה, קצינים בכירים רבים בצה"ל חזרו לקונספיית אוסלו (הפקדת קבלני-משנה ערבים על בטחון ישראל).
ח. התערבות מדינית בוטה של קצינים בצה"ל הדורשים מהממשלה לא להפעיל שום לחץ על הרשות הפלשתינית.
ט. נסיונות להעצים את הנוכחות הצבאית המצרית בסיני במקום לנייד את כוחותיהם הקיימים ממקום למקום, אף ללא אישור הכנסת כפי שהזהיר יו"ר הכנסת.
י. איום על יישובים ישראלים אסטרטגיים והמשך הקפאת הבנייה כאשר הממשלה מסרבת להסיר את הסיכון ואף משתתפת בו (הריסה במגרון, גירוש ביצהר).
ההערכה היא, שישנם מחדלים מדיניים-בטחוניים נוספים שטרם נחשפו.
